Preloader - Spinner

המפץ הקטן – יקומים ספרותיים מתמשקים

המפץ הקטן – יקומים ספרותיים מתמשקים

כמה פעמים בשנה, דורית ואני מתכנסים לישיבת שיבוץ. זה אולי נשמע משהו רשמי ועתיר הוד, אבל למעשה זו עוד שיחת טלפון במהלך היום שבה אנחנו סוקרים את הספרים שלנו שנמצאים בתהליכי עבודה ומחליטים מתי להוציא כל אחד מהם. במסגרת הישיבה החגיגית הזאת (שנקטעת לפרקים בצעקות “יפעת, תיכנסי להתקלח!” ו”עומרי, אתה מאחר!”) הסוגיה המרכזית היא אילו ספרים נוציא בפריים-טיים של עולם הספרות הישראלי – שבוע הספר.

השנה זה היה פשוט: שיבה ומנספילד פארק. הראשון רומן עטור שבחים ופרסים, השני ספר של ג’יין אוסטן שבקיץ מציינים בכל העולם 200 שנים למותה. לא היו שום שיקולים אינטרטקסטואליים בהחלטה הזו.

אבל כשהגענו לשלבי ההוצאה האחרונים של שני הספרים (הגהות, עימוד, קריאות אחרונות), ויצא שקראנו את שני הספרים שוב ושוב במקביל – פרק מ”מנספילד” רדף פסקה סוררת מ”שיבה” – משהו התחיל לדגדג לנו, משהו מוכר. רק כשהכנו את אחרית הדבר של ד”ר הלנה קלי ל”מנספילד פארק” ירד לנו כרטיס הסים. לא זו בלבד שעלילת “מנספילד פארק” מתרחשת במקביל לחלקים נרחבים מהמחצית הראשונה של “שיבה”, אלא שבשניהם העבדות ממלאת תפקיד מרכזי – ב”שיבה” הוא גלוי וברור, ב”מנספילד” הוא רוחש מתחת לפני השטח.                       

הפרק הראשון של שיבה עוסק בסיפורה של אפייה, בתו של ראש השבט הנישאת בעל כורחה למושל הבריטי כדי לקדם את עסקי העבדות הפורחים של הבריטים והאשנטים וכדי לממש את שאיפותיה של אמה של אפייה להיפטר מבתה היפה. ג’יימס, המושל הבריטי, מנהל למעשה חיים כפולים – יש לו אישה וילדים מעבר לים בבריטניה, שאותם הוא פוגש אחת לכמה שנים ולמעשה כמעט לא מכיר אותם, ומצד שני הוא נשוי לאפייה ואף מביא עמה ילד לעולם. הוא איש מהוגן ומכובד בלונדון, וסוחר עבדים בפועל בחוף הזהב. ממש כמו סר תומס ברטרם במנספילד פארק, שאחוזתו המפוארת באנגליה בנויה על זיעתם וניצולם של עבדים באי הסוכר באנטיגואה שבאיים הקריביים. סר תומס שואף להשתית את החיים בביתו על אדני המוסר וההליכות הראויות וממנה את גברת נוריס לדאוג לכך בשעה שהוא מפליג אל מעבר לים כדי לעשות לביתו על גבם של העבדים השחורים.

מצודת קייפ קוסט

כשסר תומס נפקד ממנספילד פארק ואת החלל ממלאים האחים מרי והנרי קרופורד, דיירי הבית נותנים לעצמם דרור מהשעבוד לכלליו הנוקשים והיחידה שרואה איך הסדר מתפרק סביבה היא השפחה האחרת של סר תומס, זו שלא נמצאת באנטיגואה אלא בביתו שלו ממש. פאני פרייס הענייה שאומצה על ידי קרוביה העשירים משועבדת לרצונם, לעריצותם ולגחמותיהם ונאלצת להכיר מדי יום תודה על שהתאפשר לה לנשום את אותו אוויר במחיצתם. בניגוד לעיוורון המכה בכל יושבי מנספילד פארק, פאני רואה נכוחה מיהם האחים קרופורד באמת. כאשר סר תומס דורש ממנה להיענות להצעת הנישואין של הנרי קרופורד מתוקף כפיפותה לו ולחסדו, פאני עומדת במבחן הקשה מכול ונדרשת לראשונה לעמוד על ערכיה ולצאת לחופשי.

גם הדמויות בשיבה מבינות עם הזמן, דמות דמות ותקופתה, שהעבדות האמתית שהכי קשה להשתחרר ממנה אינה קשורה למעמד, לצבע עור או למשלח יד, אלא נעוצה בחירות הנפש. בכל דור ודור, צריכים גיבורי וגיבורות “שיבה” משני צדי האוקיינוס לקחת את האחריות לגורלם חרף המגבלות והקשיים העצומים. יש כאלה כמו ג’יימס, נכדה של אפייה, שמצליחים ופורצים לעצמם חיים חדשים ונאותים לשלם את המחיר הגבוה הכרוך בחירות הזאת, ויש כאלה כמו קוויי, אביו, שנאלצים להשלים עם הגורל שנגזר עליהם.

וזה רק חלק זעיר מנקודות הדמיון. דמיון שמתחיל כבר בבחירה בשם מנספילד כשמה של האחוזה ביקום האוסטני  ומקבל משנה משקל לאחר קריאת אחרית הדבר המרתקת של ד”ר הלנה קלי.

 

לורד מנספילד. משחרר משיעבוד. בטעות

יקומים מקבילים מתמשקים בין שיבה למנספילד פארק ואף שלכאורה אין סופרות שונות יותר מג’סי ואוסטן, שתיהן מצליחות לגעת בכישרון וברגישות בשאלות על עבדות וחירות, על מחויבות לכלל ומחויבות לאני העצמי ועל המחירים הקשים שגובות ההחלטות הכי חשובות בחיינו.

הקריאה המקבילה בשני הרומנים המעולים האלה מוכיחה לנו שוב את יכולתה של הספרות להציף את הנושאים בלבו של הקיום האנושי ולהציג אותם בשלל זוויות ונקודות מבט. שיבה ומנספילד פארק משלימים ומהדהדים זה את זה, כל אחד בדרכו ובסגנונו, ועוזרים לנו לראות דרך הסיפורים תמונה שלמה יותר של מסעות חיינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *