כשקראתי לראשונה את “שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי” מאת ג’ואנה קאנון התאהבתי בו מיד. אני מעריץ של ג’ואנה כבר מרומן הביכורים שלה, “הצרה עם עזים וכבשים”, ושמחתי לגלות שלא זו בלבד שלא נס ליחה של הסופרת ממחוז דרבישר אלא שהיא רק הלכה והשתכללה – בבניית העלילה, באפיון הדמויות וגם במשחקים ובלהטוטים שהיא עושה בשפה. חיכיתי בקוצר רוח לתרגם את “אלזי” ולצלול לתוך הטקסט הנפלא הזה כדי להלביש אותו בבגדים עבריים יאים למידותיו.
“אלזי” על פניו אינו ספר מסובך לתרגום. הוא מתרחש רובו ככולו בדיור מוגן באנגליה בת זמננו ומתמקד בחייהם של אנשים קטנים ורגילים. לפיכך הוא אינו מצריך תחקיר מעמיק או נבירה במילוני מונחים ומושגים כמו ספרים אחרים. תרגום “עזים”, למשל, שלח אותי ואת דנה טל, עורכת התרגום, למסע בעקבות ממתקים אנגליים משנות השבעים שהביא למילון תמונות משובב עין בסוף הספר. עם זאת, ג’ואנה קאנון אוהבת לשחק עם ביטויים יומיומיים ולהשתובב איתם. הנה דוגמה שעוברת חלק בין אנגלית לעברית: “רוב הדיירים היו דיירות. נשים שאיבדו את הגברים שלהן מזמן. אם כי ‘איבדו’ תמיד נשמעה משונה באוזניי, כאילו הן השאירו את הבעלים שלהן בטעות ברציף של תחנת רכבת.” גם בעברית וגם באנגלית אנו מאבדים את אהובי לבנו לטובת המוות ואין כאן כל קושי. היו מקומות שבהם זה היה מעט מורכב יותר:
‘Oh, a coach trip is out of the question,’ Miss Ambrose said. ‘Some of us are still on probation. And it’s far too much red tape.’Red tape. It was an excuse Miss Bissell used all the time. If anyone were to be listening in, they might think the whole of Cherry Tree was decorated with red tape, like tinsel on a Christmas tree, twisting around the doors and the windows, and keeping us all where we were supposed to be.
Red tape, “סרט אדום” מילולית, הוא מושג שמתייחס לביורוקרטיה מסועפת או עמידה בהמון כללים מייגעים. ניסינו לחפש ביטוי בעברית שיעביר את המסר וגם את האסוסיאציה שפלורנס רוקחת ממנו. אני הצעתי “סיפור מהסרטים”. מורן שין, עורכת התרגום, הלכה לכיוון אחר – “מסלול מכשולים” וכך נולדה הפסקה הבאה בעברית:
“לא, טיול לא בא בחשבון,” אמרה מיס אמברוז. “יש בינינו אנשים על-תנאי. ובכלל, להפיק טיול זה ממש מסלול מכשולים.” מסלול מכשולים. תירוץ שמיס ביסל לא הפסיקה להשתמש בו. אם מישהו היה מצותת לנו, הוא היה חושב שצ’רי טרי מוקף במסלולי מכשולים שמתפרשים ומתפתלים כמו סרטי קישוט על עץ אשוח סביב הדלתות והחלונות ומשאירים אותנו במקומנו.״
אבל האתגר האמיתי בספר היה עמוד אחד ותמים לכאורה ששיחזר את הצטרפותה של פלורנס למשפחתה של חברתה הטובה, אלזי. הנה המקור באנגלית:
Elsie had so many sisters, it confused me right from the outset.Elsie, Gwen, Beryl and Dot.It sounded like Elsie’s mother had been working her way through a piano keyboard. Every Good Boy Deserves Favour. Perhaps there would have been an F next, but Elsie’s father left for the war and returned as a telegram on the mantelpiece. Her mother was convinced they’d made a mistake, and she would roll her eyes and tut at the telegram, as though it was deliberately trying to trick her into early widowhood. ‘How can they be sure it’s him?’ she said to her sister, and to us, and more often than not to an empty room. ‘How do they know?’ No one had the answer, even though they looked very hard for it in the ceiling and the floor, and in each other’s eyes. No one ever looked straight at Elsie’s mother. It was too dangerous. It was like spinning a wheel and not knowing quite what you were going to get. And all the time, the telegram sat in the letter rack on the mantelpiece and watched. But whether Elsie’s father was dead or not, there would now only ever be four of them and they all had to accept the fact there was never going to be an F. At least, not until Elsie found me on the bus. The first time she brought me home for tea, we all sat around the kitchen table and she shouted, ‘We have an F! We have a Favour!’ Everyone was silent. Even her mother. ‘We’re a keyboard now, don’t you see? Every good boy deserves favour.’ She pointed to each of us in turn. ‘What about me?’ said her mother. ‘Where do I fit in? ’Her name was Isabel. ‘I don’t know,’ Elsie said. Beryl glared across the table. Even Gwen shook her head very slightly. ‘And Charlie. What about your father? What will he say when he hears about all this?’ We all looked at the letter rack in silence. I didn’t dare swallow, because I knew the noise it made would be loud enough to wake the dead. Even her father (if her father was, in fact, actually dead). Instead, I pushed away the piece of Victoria sponge I was eating, dabbed at my mouth with a napkin and said, ‘Well, Mrs Colecliffe. Charlie is a C, and Middle C is the most important note on a keyboard. Without it, none of the other notes would even exist. ’Her mother beamed across the kitchen table. And from that moment on, everyone was nice to me.”
כשניסיתי לשחזר את התמה המוזיקלית בפסקה נתקלתי בשתי בעיות: א. כשאנחנו לומדים נגינה בעברית, אנחנו משתמשים בשמות המלאים של הצלילים ולא רק באותיות המייצגות אותם. ב. מתוך כך, אין לנו צורך בשיר שיעזור לנו לזכור את החמשה. המגדל שבונה כאן קאנון גם מורכב מדי להסבר בהנהרה או בהערת שוליים ולכן היה ברור לי שיש צורך בתחליף שיעביר את המסר המקורי: למרות שהאב יצא למלחמה והשאיר את הנשים לבד, את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. כמאמר הסיסמה הבריטית המפורסמת, Keep calm and carry on, “היה רגוע והחזק מעמד”. בהתחלה ניסיתי לשחק עם השמות המקוריים של האחיות אבל הבנתי שלא נצליח להרכיב מילה עברית בעלת משמעות רלוונטית. פניתי לג’ואנה והסברתי לה את הבעיה. היא ענתה שמבחינתה אין בעיה לשנות את שמות האחיות או את הסדר ביניהן, כל עוד מקפידים שאלזי תהיה בראש או באמצע ופלורנס כמובן תהיה אחרונה, כמי שסוגרת את החמישייה.
וכך, כמו במשחק של “גלגל המזל”, ניסינו מורן ואני לחשוב על מילה שתסתיים בפ’ סופית ובתחילתה או באמצעה תופיע האות א’. בתיאום מושלם הגענו למילה “אגרוף” שהעבירה את המסר המקורי של הסופרת בצורה אחרת: חבורה מלוכדת של חמש נשים שנשארו לבד ובכל זאת מהוות כוח. לאחר שג’ואנה אישרה בהתלהבות את השינוי, יצאנו לדרך ובנינו מחדש את הקטע. החלפנו את הצליל “דו” (במקור האות c הפותחת את שמו של האב צ’ארלי) במושג ה’ הידיעה ובהתאמה גם את השם להארי, והמלאכה הושלמה:
״לאלזי היו כל כך הרבה אחיות וזה בלבל אותי מהרגע הראשון.אלזי, גוון, רוז וויק. ארבע בנות, ארבע אצבעות, כמעט כאילו ניסו להשלים אגרוף. אולי הייתה אמורה להיות גם בת נוספת, שמתחילה בפ’, אבל אבא של אלזי יצא למלחמה וחזר בתור מברק על אדן האח. אמה הייתה משוכנעת שנפלה טעות, והיא נהגה לגלגל עיניים ולצקצק לעומת המברק, כאילו הוא מנסה להתל בה ולגזור עליה אלמנות מוקדמת. “איך הם בטוחים שזה הוא?” אמרה לגוון, ואז לנו, וברוב המקרים לחדר ריק. “איך הם יודעים?”אף אחד לא ידע את התשובה, אפילו שחיפשו אותה היטב בתקרה וברצפה ובעיניהם של אחרים. איש לא הישיר מבט אל אימא של אלזי. זה היה מסוכן מדי. כמו להטיל קוביות בלי לדעת מה יצא. וכל אותה עת נח המברק במגש המכתבים שעל אדן האח והשקיף במתרחש. אבל בין שאבא של אלזי מת ובין שלא, הן נשארו רק ארבעתן ונאלצו להשלים עם העובדה שלא יצליחו להשלים את האגרוף. לפחות עד שאלזי פגשה אותי באוטובוס. כשהביאה אותי לראשונה לארוחת ערב אצלה בבית, ישבנו כולנו סביב שולחן המטבח והיא צעקה, “יש לנו פ’! סוף-סוף אנחנו אגרוף!”כולן שתקו. גם אימא שלה.”עכשיו אנחנו חמש אצבעות שמרכיבות אגרוף, מבינות? אלזי, גוון, רוז, ויק, פלורנס – א-ג-ר-ו-ף.” היא הצביעה על כל אחת מאיתנו בתורה.”ומה איתי?” שאלה אמה. “איפה אני משתלבת?”קראו לה איזבל. “אני לא יודעת,” אמרה אלזי. רוז שלחה אליה מבט זועם מקצה השולחן. אפילו גוון נענעה קלות את ראשה.”ומה עם הארי? מה עם אבא שלכן? מה הוא יגיד כשישמע על זה?”כולנו הבטנו במגש המכתבים בדממה. לא העזתי לבלוע רוק כי ידעתי שהרעש שאקים יעיר מתים. כולל את אבא שלה (אם אבא שלה באמת מת). במקום זאת, הדפתי מעליי את עוגת הספוג שאכלתי, ניקיתי את פי בעזרת מפית ואמרתי, “תראי, גברת קולקליף. הארי הוא ה’ הידיעה, והוא נותן לאגרוף את כל הכוח שלו. בלעדיו, כל שאר האצבעות לא היו קיימות. אמה הביטה בי בפנים קורנות מעברו של השולחן. ומאותו רגע ואילך, כולן היו נחמדות אליי.״
נילי מירסקי ז”ל, כלת פרס ישראל לתרגום, השוותה את מלאכת תרגום הספרות לנגינתו של אמן מבצע. התווים נתונים בידך, מוגדרים וברורים, אבל בידיך הבחירה כיצד לנגן אותם ואיך להעביר את היצירה לשומעיה תוך פרשנות אישית ומבט שמביא משהו מעצמך. “האגרוף” העברי שונה מ”החמשה” האנגלית אבל שניהם חותרים לאותו רעיון מקורי שניסתה הסופרת להעביר גם אם עושים זאת בכלים שונים שכל שפה מעמידה לרשותם.
תגובות