זו הייתה עסקת הזכויות הראשונה שלי ואפילו לא ידעתי שאני זה שצריך להציע מחיר וחיכיתי שהיא תנקוב בו. בסוף היא הסבירה לי בעדינות שאני זה שצריך להציע, היא קצת העלתה את הסכום, הסכמתי והיא נעלמה לכמה ימים. הייתי כבר בטוח שהיא לא סומכת עלי, ואז הגיעה ההודעה המפתיעה לפיה היא מוכרת לנו את הזכויות.
אני זוכר שקפצתי מהתרגשות ולא האמנתי שאני באמת הולך לתרגם את הספר הנפלא הזה. חודש וחצי לאחר מכן, שני אנשים שונים מעולם המו”לות סיפרו לי שכמה ימים אחרי פנו אל אותה סוכנת כמה הוצאות גדולות וביקשו לרכוש את הספר במחיר גבוה בהרבה מזה ששילמתי אבל היא כבר סיכמה איתי והם שאלו את עצמם ‘מי זה סנדיק ספרים?’ התרגשתי מאוד לגלות שאני לא היחיד שחושב שמדובר בספר מעולה, ותחושת האחריות שלי כלפיו הלכה וגברה.
חוויית התרגום והעריכה הייתה רגשית מאוד וככל שהתקדמתי בתרגום, העמיק הקשר הנפשי עם מוד והלן וסוקי, כל דמות ועולמה. בפרק האחרון של הספר, בכיתי ממש עד כדי הרטבת המקלדת והעורכות חיותה דויטש ורחלי לביא היו שותפות לכל התהליך הנפשי שעברתי עם הספר הזה ושימשנו קבוצת תמיכה זה לזה.
כשיצא הספר והחלו התגובות להגיע, יותר משריגשו אותי הביקורות המהללות, התרגשתי לקבל מכתבים מקוראים וקוראות שהספר נגע ללבם – קוראת שסיפרה שבזכות הספר הצליחה להשלים עם רגשות התסכול שליוו אותה בתקופת מחלתה של אימה המנוחה, קורא ששאב כוח להתמודדות עם בעיות זיכרון שלו, קוראת אחרת שהגעגועים לאחיה שמת בצעירותה הציפו אותה ביתר שאת לאחר קריאת הספר. הרגעים האלה שבהם הספרות פוגשת את עולמנו, מחדדת דברים ומזכירה לנו נשכחות שאולי העדפנו להדחיק, הם הסיבה האמתית לכך שכוחו של ספר מעולה לעולם לא יתפוגג. תגובות כאלה מעודדות אותנו להמשיך ולמצוא ספרים כאלה, שמעבר לחוויית הקריאה שהם מביאים, יאפשר לנו לפגוש את עצמנו שוב והפעם בצורה אחרת.
תגובות