הצרה עם אלזי. עלילות כריכה

את הצרה עם עזים וכבשים, ספרה הראשון של ג’ואנה קאנון שתרגמנו לעברית, חותם מילון ממתקים. הדמויות בספר לא מפסיקות לאכול מיני תרגימה ששמותיהם לא אומרים דבר לקורא הישראלי – קווייברס, מלטד מילקס, ג’מי דודג’רז – ופחדנו שהקוראים ילכו לאיבוד בתרגום. בספרה השני של קאנון, שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי נזכר רק דבר קינוח אחד. מאכל בריטי ידוע להם ועלום לגמרי לנו בשם עוגת בטנברג. איזה מזל, אמרנו לעצמנו ובאמת הרגשנו בני מזל לאיזה חמש דקות, עד שגילינו שהעוגה הזו נבחרה לקשט את כריכת הספר בגרסת המקור.

אלזי – כריכה בריטית

ולמה אני מספרת לכם את זה? כי בכל פעם שאנחנו עובדים עם המעצבת שלנו, חן יאקה, על כריכה חדשה אנחנו יודעים, בפינה קטנה ונידחת בראש שלנו, שבמקרה הכי גרוע, ככלות כל הקיצים, נוכל להשתמש בכריכה המקורית. במקרה של אלזי – ויסלחו לי מעצבי הכריכה הבריטית – השימוש בזוועה הצהובה – ורודה הזו פשוט לא בא בחשבון. וכך, בלי גלגלי הצלה או חברים טלפונים, צללנו להרפתקת עיצוב הכריכה. חתיכת רכבת הרים זו היתה. מזל שחן היא אדם רגוע.

שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי:

1. פלורנס, גיבורת הספר, היא קשישה בת 84 שמתגוררת בדיור מוגן. פלורנס מנסה לפתור, בעזרת חברתה הטובה אלזי ובסיועו של ג’ק, שכן בדיור המוגן, תעלומה בת 60 שנה. הנחיה אמורפית לחן: אולי נשים על הכריכה אישה קשישה סטייל גב’ מרפל?

2. חלק נכבד מהעלילה עוסק באירועים שהתרחשו בסוף שנות ה-40 תחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת. פלורנס ואלזי היו אז בחורות צעירות שנטלו חלק בסיפור שכמוהו מתאים לספרי בלשים. הנחיה עוד יותר אמורפית לחן: אולי נלך על תמונות משנות ה-50? בחורות צעירות, ספרי בלשים, רצח?

3. בפרק הראשון מופיע פיל. וזה חשוב. הנחיה ספציפית אבל לחלוטין לא בהירה – פיל?

בשתי הסקיצות הראשונות שקיבלנו מחן הופיע פיל. תסתכלו טוב על הסקיצה השנייה ותזכרו אותה. אנחנו פסלנו אותה מיד ושכחנו. Big mistake. Hugh. אבל כנראה שיש דרכים שצריך לצעוד בהן לפני שמגיעים לאותה הנקודה. או במילים אחרות – אולי תלמדו להקשיב למעצבת?

היו עוד עשרות פילים. שי ואני התייעצנו ארוכות עם דוד גוגל והעברנו לחן אינספור תמונות של פילים – אמיתיים ושאינם כאלה. עשינו דוקטורט בפילים נתמך בציטוטים מהספר פלוס חוות דעת של הסופרת עצמה באשר לפיל שראתה בעיני רוחה. זה לא עבד. בפיל המאה אלף הרמנו ידיים ועברנו לנשים קשישות. אוסולה לה-גווין נפטרה באותה ימים וחשנו צער עמוק גם בשבילה וגם בשבילנו, כי התמונה שלה היתה יכולה להתאים בול לספר. ככה בדיוק דמיינו את פלורנס. בסופו של דבר חן מצאה עבורנו קשישה הולמת. היו שם אפילו פילים. נחמד. אבל לא מה שחיפשנו. הלאה.

עברנו לשנות החמישים. החלפנו פילים בתמונות נערות בשחור לבן ובחיפוש אחרי ספרי בלשים עם תמונות כריכה מתאימות. פלורנס ואלזי עלעלו בחוברת אופנה בדיינר (מה?), המתיקו סוד (למה אחת מהן נראית כמו אנה פרנק?) על רקע כחול ואחר כך על רקע ספסל בטיילת של וויטבי (למה וויטבי? תקראו את הספר!), ואפילו אירחו חברה לחוברת בסנט ולפיל. את האחרונה דווקא ממש אהבתי, אבל נאלצתי להודות שהיא לא מתאימה לכריכת ספר.

וזו הכריכה שכמעט הגיעה לקו הסיום. היו בה הכל. רדיו ישן (כן. יש רדיו בספר. תפסיקו לשאול מה תפקידו ותקראו!), תמונה בשחור לבן ואפילו החוברת שכל כך אהבתי.

“ממש לא תופס את העין”, פסקה נטשה מידיעות. היא מבינה דבר שניים בכריכות. היסטריה, היסטריה, היסטריה. רעיונות נזרקים לחלל הווטאסטפ. בעוד יומיים צריך להוריד את הספר לדפוס. “זה לא יעבוד?” חן שולפת את הפיל מהמערכה השנייה. המממ… אולי אם נוסיף צעיף אדום ונהפוך את הרצפה למדף אח ו…קבלו את אלזי!

עתידות: זה לא הולך להיות קל יותר בכריכה הבאה.