“קוראים לי אלמה ואף פעם לא עברתי מלחמה. כשהתבגרתי, האזנתי לדאפט פאנק, שתיתי קוקה קולה ושיחקתי משחקי וידאו בפלייסטשן. יום אחד גיליתי שסבא שלי ברח מפולין כמה שנים לפני מלחמת העולם השנייה, לפני השואה. הרבה זמן המילה עצבנה אותי, כי היא דיברה על משהו שאי-אפשר לתאר. אבל בשישי בערב, כשמצאתי את עצמי פנים אל פנים עם הנכדה של אדולף אייכמן והיא לא הצליחה לזכור את שם המחנה אושוויץ, חשתי צביטה של כאב שנמשכה כמה רגעים. זכרתי את הציטוט מהזהו אדם מאת פרימו לוי: “לעולם אל תשכח מה קרה, לא, לעולם לא תשכח.” נדמה לי שאני רוצה לעשות בדיוק ההפך. אני רוצה לשכוח הכול.”
פרדריקה עמליה פינקלשטיין היא סטודנטית לפילוסופיה בת 23. רומן הביכורים שלה, לשכוח היה מועמד לפרס רנודו היוקרתי.
“פינקלשטיין כתבה רומן ביכורים מתוך סערת רגשות ותחושת דחיפות. קולה הייחודי מטריד ומזמין. הבה נטה אוזן לקולה”. ז’אן-מארי גוסטב לה קלזיו, חתן פרס נובל לספרות