בדרך כלל, אנחנו מגיעים להסכמות יחסית מהר (כלומר, דורית מביעה דעה נחרצת ואני מהנהן בעל כורחי) אבל אני מוכרח להודות שכאשר עלתה סוגיית שמו העברי של Northanger Abbey, אפילו הביטחון העצמי המופרז שלנו קיבל רגליים קרות.
אלה האפשרויות שעמדו בפנינו, על יתרונותיהן וחסרונותיהן:
מנזר נורת’נגר – יתרון: התרגום הישיר של שם הספר וגם השם שנבחר לתרגום הקודם של טלה בר בהוצאת אור-עם ולעיבוד הקולנועי שהוקרן בארץ. אף אחד לא יתבלבל ויחשוב שמדובר בספר אחר, חדש, של אוסטן. חיסרון: השם הזה מטעה כי אין ברומן הזה שום נזירה אלא רק אחוזה עתיקה שפעם שימשה מנזר ותוארה נשאר כהווייתו.
אחוזת נורת’נגר – יתרון: תיאור מדויק יותר של בית טילני וגם המשך הקו המוכר לישראלים בתרגום הסדרה המהוללת Downton Abbey – אחוזת דאונטון. חיסרון: המילה “אחוזה” אנמית משהו ביחס לקונוטציות שמעביר המקום בקתרין מורלנד הנסחפת אחרי הרומנים הגותיים. ואם לא די בכך בספר עצמו מדגישה קתרין שלא מדובר באחוזה – ״היה לה כל סיכוי שבעולם לקבל הזמנה לבית, לאחוזה, לפארק, לווילה או לקוטג’, והנה גילתה שנורת׳נגר שימשה בעבר כמנזר, והיא־היא תזכה להית אחת מדייריו.״
טירת נורת’נגר – יתרון: מעניק למקום את הנופך הגותי, האפל והמסתורי ומתכתב עם דמיונה הפורה של הגיבורה. חיסרון: המילה “טירה” בעברית מתקשרת עם ארמון ומלוכה ויוצרת מצג לא מדויק של המקום, שלא לדבר על כך שכמו אחוזה אין לנו כאן שום טירה בשם המקורי מה שעלול לעורר את השאלה – “מאיפה הבאתם לנו טירה?”
נורת’נגר אבי – יתרון: תרגום מדויק של השם המקורי. מדובר בשם של מקום וכפי שלא עברתנו את שם הספר הקודם ל”פארק מנספילד” (כפי שעשה אהרון אמיר) כך הולם שנשמור על עקביות. חיסרון: ללא ניקוד נשמע שהספר עוסק באבי מפתח תקווה שאבא שלו הוא נצר לשושלת אצולה אנגלית.
עורכת התרגום מיכל לעדן ביקשה גם היא שנקבל החלטה בזריזות כדי שתוכל להטמיע אותה בנוסח העברי ובעומדנו מול השוקת השבורה ומול העובדה שהעלמה אוסטן מסננת אותנו בחוצפתה או שטרם התאפשרה קליטה סלולרית בבית העלמין בקתדרלת ווינצ’סטר, פנינו לעזרת נציגותיה של הסופרת בארץ הקודש, הלא הוא חברות מועדון ג’יין אוסטן בישראל. נעלה סקר, אמרנו. נראה לאן נושבת הרוח, נקשיב לרחשי לב הציבור וממילא נעשה מה שבראש שלנו. דמוקרטיה לא רלוונטית בהוצאת קלאסיקות מהמאה ה-19.
לא שיערנו בנפשנו לאיזה בוץ הכנסנו את עצמנו. שרשורי התגובות והדיונים הפכו סוערים ומלחמתיים, לא פחות מהריב ההיסטורי שכמעט קרע את המועדון בשעתו – איזו גרסה של “גאווה ודעה קדומה” עדיפה: המיני-סדרה מ-1995 או הסרט מ-2005 . כל צד הביא תימוכים, נימוקים, טיעונים ופרקליטים לעמדתו ודורית ואני היינו כפסע מלקרוא לספר “שמוליק”.
לאחר שהתאוששנו ממרחץ הדמים המועדוני וכעבור הפוגה מחושבת, העלינו את אותה שאלה בקבוצת ידידי ההוצאה בתקווה לדיון מאוזן יותר. ליתר ביטחון, מיקדנו את הקהל בשתי אפשרויות בלבד – “אחוזת נורת’נגר” ו”נורת’נגר” בלי שום תוספת, כמו שר ומדונה בשעתן. גם מהסקר הזה לא יצאה בשורה. הרוחות סערו לא פחות והידידים התנפלו עלינו באיומים, חרמות וגלגולי עיניים.
אחרי שנטלנו רגיעון של הדס ובדקה התשעים ואחת כהרגלנו, הגענו להחלטה. שקילת היתרונות והחסרונות, הצבעת הקהל וקולות המלחים ובעיקר הרצון לדייק הביאו אותנו לתעתק את שם ביתה של משפחת טילני המעטירה. “נורת’נגר אבי”. בלי קרובי משפחה בפתח תקווה. ועכשיו נותר לנו רק לרדת למחתרת מאימת חובבי הטירה וקצת להצטער בלב שלא קראנו לו “שמוליק”. שם יפה בסך הכול.
תגובות